דורון אריכא הוא המיזנתרופ, אדם בוטה ומעליב. אבל הוא גם המחזאי המצליח ביותר בתל-אביב, ולכן כולם עומדים בתור כדי לקבל ממנו עלבון מושחז היטב. זוגתו עירית היא בדיוק ההיפך הגמור לו: יוצרת אותנטית בתיאטרון השוליים, לפעמים אותנטית מדי… מבקר ספרות מסתורי, פקח חניה פסיכוטי וחדל-אישים פתטי מסיטים את דורון אט-אט מדרך המלך ואל המדרון החלקלק שמוביל ממיזנתרופיה לא מזיקה לאלימות קטלנית.
הביקורות בהרחבה:
"את דעתי על כתיבתו של יונתן יבין אפשר לסכם באופן טלגרפי: מקורי, מסעיר, בלתי צפוי, מפתיע. כל ספר גילה לי צד אחר בכישרון הנרטיבי המצוין שלו. אם ב"שמר-בית" הוא הראה את כוחו בעברית המנהלת יחסי אהבה מעמיקים עם ארון הספרים היהודי, הרי שכאן [במיזנתרופ – י.י.] הוא חושף את הצדדים הפרועים, העכשוויים ביותר, הבוטים, של השפה המדוברת. אבל רק לכאורה, משום שזאת עברית שלמרות המחוצפות שלה, היא בעצם נוגעת בקרקעית הנפש הישראלית. מסקרן אותי לראות עד להיכן הוא ייקח את ספרו הבא". חיים באר, ידיעות אחרונות
"זה ספר על הקצה. אני מטריד את שלוות הבית בקריאתי בשעות המאוחרות של הלילה, כי פרצי הצחוק מעירים תינוקות מרבצם. הרבה שנים לא שבר מישהו את סְכמת הכתיבה של הספרות העברית כפי שעושה יונתן יבין, הרבה שנים לא קראתי ספר כל כך מדויק, כל כך נועז, כל כך 'לַפּנים'… באמת ספר שהוא הישג ספרותי נדיר מאד. זה, בעיני, קלאסה בפני עצמה. ליגה אחרת." אברי גלעד, גלי צה"ל
" עושה חשק לחזור אחורה ולקרוא שוב ואז גם להבין את העמודים הראשונים… כמו ב"החוש השישי" אבל אחרת לגמרי… חייבים לקרוא, כי המיזנתרופ הוא ספר מצוין". בלייזר
חוות דעת
אין עדיין חוות דעת.